על איתי

תמיד שמבקשים ממני לספר על איתי אני חש באי נוחות. תוהה מה השואלים באמת רוצים לשמוע? ואיך בכלל מצמצמים חיים של גבר מדהים בן 21 לכמה דקות?

אז יש כמובן את הפרטים היבשים:
איתי נולד ב-9 ביוני 2002 ומגיל 3 עד 18 גדל בישוב הר חלוץ שבגליל.
בן לליאת ואייל, אח למיקה ובן זוג לליזה.

איתי הספיק לטייל ב-13 מדינות בעולם. להשתתף בתחרות רובוטיקה בינלאומית בארה"ב ולקחת את המקום השלישי. לצפות במירוץ פורמולה1 בעיר סוזוקה ביפן. להתחרות בתחרות סימולטור של פורמולה1 בארץ ולהגיע לגמר. לחצות את ארה"ב ברכב מחוף לחוף במשך 45 יום. לצנוח (פעמיים!) צניחה חופשית. לשבת בזמן נחיתה בקוקפיט של בואינג 737, המטוס האהוב עליו וזה שהוא בן 13 בלבד. לטוס כ"טייס משנה" במטוסים קלים ולהחזיק את הסטיק בידיים. להכיר חברים מכל העולם במשחקי מחשב. להיות מדריך בתנועת הנוער. לפקד על טנק ולהשתתף בהכשרה המבצעית של טנק הברק החדש. לעלות על רכבות הרים מהמפחידות בעולם. לטפס ברגל את כל 669 המדרגות של מגדל אייפל. לקנות מלא נכסים במונופול. לאכול גלידה מאצ'ה ירוקה. לנסוע עם חברים לכנרת. לנסוע עם ליזה לכנרת. להטיס רחפן, לגלוש גלים. לבלות המון עם סבא וסבתא, הדודות ובני הדודים. לאהוב אהבה גדולה את ליזה. להיות נאהב. לגדול בבית אוהב, לאהוב את מיקה אחותו, לזכות באהבתה.

לאיתי היה חלום אחד ענק, להיות טייס.
חלום מגיל ממש צעיר, שגם ברגעים קשים הוא לא ויתר עליו.
כל מי שלרגע התקרב לאיתי זכה לשמוע ממנו את החלום ואת התשוקה למטוסים.
עוד רגע והוא נגע בו…

איתי היה ילד סקרן שאהב להתעמק וללמוד דברים שעניינו אותו.

הייתי גאה בו בכל פעם שדיברתי עליו, ראיתי את האור בעיניים שלו כשדיבר על דברים שאהב או גילה.

הייתי לא רק אבא שלו, אלא גם חבר. את כל הבדיחות הקטנות הייתי שולח לו.

הייתי מחכה אחרי כל מירוץ פורמולה 1 לתובנות שלו, לדברים הקטנים שרק הוא יכול לשים לב אליהם.

חלק לא קטן מהחלומות שלי נשענו עליו, מדהים איך ילד בגיל כזה מסמן את הדרך לאביו.